המליון הראשון הכי כואב… (עבור מי שלא מכיר – זה שם של ספר)

במה תרצו להתמקד השנה? בקריירה? בזוגיות? בזמן איכות עם הילדים? או אולי עם ההורים? בעצמכם?

קסם של חג… האמנם? מכירים את זה שלפני החג אנחנו בהתרגשות שיא? התחושה החגיגית באוויר, הציפייה, האנרגיה המיוחדת… ואז כשהחג מגיע – פוף... הקסם קצת נעלם.

מה כל כך קשה לנו להיות נוכחים ברגע? מדוע זה ממש חשוב? ומה נוכל לעשות כדי בכל זאת להצליח?

העיקר הבריאות… כבר שנים אני מחפשת את ההגדרה המדויקת לי למילה - בריאות

מכירים את המושג ׳walla moment׳ ? או בשפת העם - רגע מכונן….

לכל אחד מאיתנו יש נקודת ניצנוץ! (לרובנו יש אפילו יותר מאחת) נקודה מיוחדת כזו, שסביבה הכל מרגיש לנו טבעי ולא מהוסס. מעין אזור מואר בו אנו פועלים אוטומטית מתוך מקום בטוח, מחשבה צלולה, זרימה ואנרגיות טובות.

בוסט בחופש הגדול! אימון אישי מעצים למתבגרים שלכם. מחיזוק בטחון עצמי ועד ניהול זמן, ואם רוצים…אז על הדרך גם חיזוק במתמטיקה…

אז מה ה - ׳למה׳ שלכם??? מי שיש לו ׳למה׳, יוכל לשאת כמעט כל ׳איך׳… (ניטשה)

מתי בפעם האחרונה איפשרתם למים לחבק אתכם? חיבוק כזה עוטף נוזלי ורך חיבוק גמיש מנחם ולא מכביד

על נקודות חשוכות ופריצות מאירות☀ 🌱🌱🌱 בדיוק בדיוק במקום בו אנו מתחילים להרגיש קושי ותסכול… (בכל תחום חיים שהוא) בדיוק בדיוק שם… עשויה להסתתר לה נקודת המפנה! נקודת הפריצה וההארה!

מהם 2 הצרכים המובילים שלכם? (לפי מטריצת הצרכים הבסיסיים של טוני רובינס. כן. כן. בסוף גם אתייחס למאסלו:)

כל אחד וה - ׳סאפ׳ שלו… סיפור על התפתחות, אומץ, ומאמן טוב לפני שנים רבות רבות ניסיתי ללמוד לחתור בסאפ. הניסיון השאיר בי טעם של אכזבה ותסכול -

'הרגלים אטומיים' פוסט חלק ב' – בהשראת הספר שוב פוסט ארוך... פוסט חלק ב׳. ה'משכו הישיר של הפוסט הקודם. (מי שלא מכיר, מוזמן לחפש בבלוג)

׳הרגלים אטומיים׳ (פוסט חלק א׳- בהשראת הספר) פוסט ארוך. אבל שווה – כמה מילים על הספר למי שלא מכיר - הספר מציע שיטה ליצירת הרגלים טובים, ולשבירת הרעים, דרך שינויים קטנים ועקביים – “אטומיים” – המצטברים לכדי השפעה גדולה לאורך זמן.

מה המתבגר שלך צריך ממך? (על מינונים של שחרור וחיבוק...) כאמא לשני מתבגרים בני 17.5 אני עסוקה בשאלה הזו כל הזמן. לפעמים התשובה ברורה לי, ואני מצליחה לשחרר עם חיבוק, ולפעמים קשה לי לקלוע.

מה שלום ה - 'איקיגאי' שלכם? ראשית כל עבור מי שלא מכיר – איקיגאי היא מילה ביפנית, שמשמעותה היא – תכלית החיים או סיבת הקיום שלנו. (איקי – חיים. גאי – תכלית). מדובר בתפיסה בתרבות היפנית, הגורסת, שכאשר נמצא את ה'איקיגאי' שלנו, נגדיל את הסיכוי לחיות חיים מאושרים מספקים ומוגשמים (וגם ארוכים...לטענת היפנים ומחקרים מסויימים).

חול המועד הימים האלה שבין קודש לחול הם הזדמנות. הזדמנות לתרגל שילוב של גם וגם. להרגיש גם רגיל וגם מיוחד… לחשוב גם פשוט וגם מורכב…

פוסט יום הולדת ועוד קצת השנה חגגתי קצת שונה. חגגתי בריאות ושמחה לא מובנת מאליה. חגגתי חופש וטבע.

פוסט טרום פסח ב' – התפתחות הפוסט הינו המשך ישיר של הפוסט הקודם. (תזכורת קלה למי שמעוניין - הפוסט הקודם עסק בסוג של סדר פנימי, שחרור והשלת המיותר... בדומה לנקיונות ולרענון 'האורוות' שאנו עושים בפסח... ) ועכשיו, כשאנחנו כבר 'נקיים', משוחררים, ופנויים רגשית ופיזית אפשר להתקדם...

פוסט טרום פסח א' – שחרור. חירות. לתקופה הזו שלפני פסח יש את הריח המיוחד הזה... ריח של דשא קצוץ, של פריחה מתוקה, של אבק אבקנים... ושל ניקיונות! הריח המשובח הזה מפעיל אצלי משהו... (זה ידוע שריח מטרגר זכרונות ורגשות...) מפעיל אצלי רצון לעשות... לחלץ עצמות לרענן מדפים

כבר מזמן הבנתי שהעולם נחלק לשניים! חלק שמחכה לפורים כל השנה, וחלק שפחות. יש את אלה שמתכננים ועובדים על התחפושת הנבחרת כבר מדצמבר, עפים על איפור פאות ומסכות, ומתרגשים מהעובדה שהם יכולים להיות ליום אחד (מקסימום יומיים) מישהו או משהו אחר…

לפתח ׳שרירים׳ של בטחון ואומץ… מדובר בתכונות נרכשות לגמרי תכונות שניתן לבנות ולפתח לאמן אותן לחזק אותן

רעוּת קילומטרים באמת יכולים להפריד אותנו מחברים? אם אנחנו רוצים להיות עם מישהו שאנחנו אוהבים, הרי אנחנו כבר איתו, לא? זה הרעיון המרכזי בספר של ריצ’ארד באך ׳אין מקום שהוא רחוק מידי׳

׳וואבי - סאבי׳ ’Wabi-Sabi’ זוכרים את ה׳קינצ׳וגי׳ ??? האומנות היפנית הייחודית שכתבתי עליה לפני כמה חודשים... האומנות של איחוי השברים...

על אימון מתבגרים אימון מבוגרים והחיבור הכל כך מפרה בין השניים....

הנה סיפור (קצת ארוך, אבל שווה) - מהנדסת כימיה, מנהלת תחום בעמותה שיקומית, ומאמנת אישית קצת אחרת... נכנסות לבר... לכאורה, נראה שאין קשר בין השלוש אבל בפועל, מסתבר שהן מסתדרות מצויין

אם אין שום סיכוי שתיכשלו... מה יהיה הצעד הבא שלכם? השאלה הזו מאפשרת לנו לשחרר, ולו לרגע קטן, את כל המגבלות והאילוצים, ומסייעת לנו לברר את הרצון החופשי שלנו. בתחום ספציפי או בכלל... מנסה לבדוק מה היינו בוחרים ללא פחדים ודעות חיצוניות...

לא מזמן, עמדתי בפני החלטה דרמטית. הייתי צריכה לעשות בחירה רפואית. להחליט מי נכון לי מבין שני רופאים. שניהם מוכשרים ומומלצים. התלבטתי ממש. עד שחבר טוב הזכיר לי משהו...

יש לי הכל, אבל אין לי כלום... משפט מוכר? מודה שהיו תקופות שהכרתי את המשפט הזה מקרוב זה בד"כ מגיע (לפחות אצלי) כאשר ה- do משתלט על ה- be כשאנחנו אלופים ב 'לעשות' ושוכחים קצת את ה 'להיות'...

והפעם כותבת על אבא. על אבא ובת. על קשר מיוחד עמוק וסתגלן. על איזון עדין בין רגש לרציונל. על חיבוק ויד נוכחת ומרגיעה. על שיח טבעי בבית, ברכבת או במחסן, על מתמטיקה חינוך או על הבורסה…

אז נסענו ברכבת ליפו. אמא ובת. בת ואמא. נכון שהיתה מטרה קונקרטית בסוף, אבל עטפנו אותה בחוויה, ריפדנו באנרגיות קלילות, וקשרנו ב Bonding המיוחד שלנו. קישקשנו בדרך על כלום, שתינו צ'אי חמים ומתוק, ושוטטנו בסימטאות כמו לפני 40 שנה, בשקט אחר... הסתכלנו על השמיים ואמרנו תודה על זה (בלי מילים). תודה שהגיע היום הזה... לאחר האתגרים שעברנו...

קינצוגי לא. לא התבלבלתי. זו לא טעות איות, או סוג של ניקור על המקלדת זו תאוריה יפנית על איחוי שברים אומנות יפנית עתיקה המתמקדת באיחוי חפצים שבורים, באמצעות הדגשת השברים, במקום הסתרתם.

אז מה אקולוגי לי? דמיינו לכם חיים בזרימה, חיבור לסגנון ולטבע שלנו, לערכים ולמטרות חיים שמרגישים כמעט... נטולי מאמץ (כל אחד וה'נטול מאמץ' שלו כמובן) חיים מאוזני גוף ונפש, עבודה ובית, חיצוני ופנימי...