על ‘פלוטרכוס’, על שלווה, ועל 6 כלים מעשיים לאושר פנימי מלפני 2000 שנה, שרלוונטיים גם היום

(יש יותר מתוקף מזה???)

בתקופה האחרונה אני ממוקדת בחקירה של מהות ומקורות ה – שלווה

מחפשת טכניקות ופרקטיקות, קוראת ומקשיבה, ומנסה לחבר בין ידע ורציונל (מדעי המח, פסיכולוגיה…), לבין כלים בדוקים שהוכיחו את עצמם בשטח.

וזאת, כדי לעזור למתאמנים שלי, לסובבים אותי, ולעצמי כמובן, להטמיע ולהנכיח את המצרך הנדיר הזה – שלווה! עוד קצת בחיי היומיום שלנו.

למה זה חשוב?

אני מאמינה שסטרס הוא אחד ה’רעלים’ הכי קשים ומזיקים בחיינו

שלווה ורוגע הם בדיוק ההפך

[האחד סוג של הישרדות

והשני חופש והתפתחות]

ככל שנצליח להיות יותר בהוויית שלווה, נגביר את האושר, את תחושת המשמעות, והחוסן. נאפשר לעצמינו להיות אותנטיים, להתפתח, לצמוח, ולפתח מערכת יחסים מיטיבה עם עצמינו, שזה בעיניי הבסיס לה-כ-ל!

מניחה שעד כאן לא חידשתי יותר מידי…

ספויילר – גם בהמשך לא מדובר בחידושים מרעישים, אלא יותר בתיקוף של כלים מוכרים שהיו ידועים כבר לפני 2000 שנה. וזה היופי בעיניי.

במסגרת החיפושים שלי בדרך ל – שלווה, נתקלתי במאמר שפורסם בEPOCH (נכתב ע”י מאיה מזרחי).

המאמר מספר על ‘פלוטרכוס’, הוגה דעות יווני שחי לפני כ2000 שנה, ומסתבר שכבר אז הוא הבין והצליח לנתח חלק מהנפש האנושית, והציע כלים פשוטים ומעשיים לתחושת שלווה ואושר פנימי, שרלוונטיים מאד גם להיום.

אז החלטתי לשתף ולהנגיש כאן את הכלים העיקריים שהוא מציע, ולצד זה (בתוכן המלא), אוסיף קצת פירוט על הדרך בה אני עובדת איתם בקליניקה באופן מעשי (מניחה שאת חלקם אתם מכירים בצורה כזו או אחרת).

כלים פשוטים. חינמיים. חזקים וטובים. עתיקים (במובן הטובJ). ותיקים (עם ניסיון…). מתוקפים…

הערה חשובה – הכלים דורשים תרגול ואימון. לעיתים יהיה מאתגר להשתמש בהם בחופשיות, היות וייתכן וקיימים דפוסים וחסמים אישיים שכדאי שישתחררו לפני. אחרת הכלי לא יצלח, ולא יצליח להיות יעיל. כמו כל דבר בחיים. אמנם מוצעים כאן פתרונות גנריים אוניברסליים תודעתיים, אבל יש צורך להתאים ולדייק אותם בהתאם למי שאנחנו במציאות.

אז הנה הם 6 הכלים (הגרסה המקוצרת. הגירסה המלאה בלינק המצורף בתגובה הראשונה) –

הכרת הטוב ונוכחות ברגע

כמעט לכולנו יש נטייה טבעית להתעלם מהטוב. להחזיק ברע, ולהתמקד במה שחסר

להזניח את ההווה, להתעכב ולחפש את מה שעדיין לא הושג.

מדובר במנגנון הישרדות. אנחנו מחווטים לכך. לרוב זה חזק מאיתנו…(הרחבה בפוסט אחר…)

הנטייה הזו אינה מיטיבה איתנו בלשון המעטה…

איך בכל זאת ניתן לפעול לכוון המיטיב?

להתחיל לאמן את המח שלנו בהרחבת יכולות.

להגביר מודעות ולחזק את גישת הכרת הטוב. לתרגל נוכחות ברגע. להתייחס לנוכחי ולהווה כטוב בפני עצמו, למרות שהוא לרוב שגרתי ולא מושלם. לעצור כמה פעמים במהלך היום וממש לחפש את הטוב. לחפש במודע. גם את הדברים הקטנים. את השמש הזורחת. הילד שפתאום שיתף. בן הזוג שהתעניין. משימה שסוף סוף סיימתם. ארוחה טעימה… לכתוב אותם. לצרוב בזכרון. בשיטתיות. כל יום. בזמנים קבועים. עם הזמן התרגול יקהה את התחושה שהכל מובן מאליו ונצליח להבחין בטוב.

מיקוד פנימי – אנחנו לא יכולים לברוח מעצמינו

קיימת אשלייה נפוצה שבה אנו נוטים להאמין – שרק אם נחליף את ה’תפאורה’ … נחליף מקום עבודה, סביבת מגורים, בן זוג, סגנון חיים, מטלות…רק אז הכל יסתדר.

יש לנו נטייה לחפש מפלט דרך שינוי חיצוני (למה? לרוב עושים זאת כדי להימנע מכאב. שוב הישרדות…)

הניסיון מספר, שאם השינוי יגיע ממקור חיצוני ולא מבחירה חופשית, אנחנו נמשיך לחוות אי שקט פנימי למרות שינוי ה’תפאורה’, ואולי אף יהיה יותר גבוה.

אז מה מומלץ לעשות?

להבין שהמפתח טמון בנו. באופן שבו אנו חושבים. ברגשות שאנו מרגישים.

לפני שרצים לשנות, לקנות, ולהחליף. לעצור רגע. להפוך כוון. להסתכל פנימה. לבדוק. להרחיב את נקודת המבט. להבין באמת את מקור הרצון לשינוי ולתנועה (לפעמים ההבנה מאתגרת וכואבת). להסכים להיות במקום הזה. לקחת אחריות. ולפעול מתוך מקום פנימי חופשי חיובי ובטוח.

לדוגמא – אם החלטנו לצאת לחופשה כדי להתנתק מה כ ל, אבל הקושי האמיתי שלנו הוא קונפליקט פנימי (לפעמים אפילו לא מודע), אז אל לנו להתפלא, שאותו אי – השקט מהיום יום, הצטרף אלינו גם לחופשה, והוא ככל הנראה יישאר עד שהקונפליקט ייפתר.

דע את עצמך – דע את גבולותיך, תכונותיך וייעודך

אנחנו לא יכולים להיות הכל! פשוט לא יכולים. זהו!

אם ננסה. יהיו לכך מחירים שלא בטוח שנהיה מוכנים לשלם.

אז מה לעשות?

להפסיק את המרוץ אחר מה שאיננו, ולא נועדנו להיות.

לזהות את אזור הגאונות שלנו (נקודת המפגש בין החוזקות והתשוקות שלנו).

להיצמד לערכים שלנו.

לחקור ולשאוף לחיות את הייעוד שלנו.

לקבל את עצמינו – לא ממקום של ויתור, אלא ממקום של הכרה ועוצמה!

הכרה בדואליות בתוכנו

אנחנו, בני האדם, מורכבים מטוב ורע. מאור וצל. מאהבה ומפחד.

יש בנו צדדים אפלים, לצד חלקים מוארים ומלאי כל טוב.

אנחנו לא סטריליים, וההכרה בכך, לעיתים, עשויה להוביל לייסורים.

מה עושים עם זה?

מכירים בלגיטימציה להחזיק בדואליות הזו. שזה נורמלי.

מחזקים את יכולת ההכלה שלנו כלפי תערובת רגשות וסיטואציות.

מאמנים את עצמינו לא להיבהל מהרע, ולא להשתכר מהטוב!!!

להכיר במציאות כפי שהיא. ללא תיוג. ללא שיפוטיות.

הסערה שבחוץ, השקט שלך

תופעה מתישה – הנטייה להיגרר רגשית אחר התנהגות ורגשות שליליים של אחרים כמו – כעס, קנאה, קטנוניות… (גם לנטייה הזו יש בסיס ביולוגי)

ההשפעה מזיקה כשאנחנו מאפשרים לשליליות להיכנס לתוכנו ולהפעיל אותנו. מרחיק אותנו מעצמינו.

לא כל מה שקיים ונגיש, ראוי שייכנס פנימה.

אז איך לפעול כשזה קורה?

לזהות את המצב ואת הפוטנציאל השלילי, לעצור, ולהתכוונן פנימה. להרחיק. להפריד. לנסות להבין מדוע זה מפעיל אותנו.      להגיב בהתאם למציאות שאנחנו שואפים אליה (בריאת מציאות), ולא בתגובתיות אוטומטית (שהיא בדיוק ההפך מבריאה).

נאמר ונתקלתם בחבר שכועס על כל העולם, ואתם נמצאים בסיטואציה בה הוא מטיף ומציף ביקורת על אדם או סיטואציה מסויימת, או אפילו עליכם… אם המעמד הזה לא נוח לכם (מרגישים את זה בבטן…), עיצרו, תתרחקו (אפילו פיזית), תספרו עד 10, תנסו להפנות מיקוד פנימה ולנהל רק את הרגשות והמחשבות שלכם סביב העניין. תחשבו על התוצאה הרצויה העתידית מבחינתכם ובהתאם לכך תפעלו. לדוגמא – אם מדובר בחבר אהוב שמערכת היחסים איתו חשובה לכם, אז תגיבו ממקום שבורא מציאות של שיח וליבון, ולא מתוך אוטומט כמו כעס והטחת האשמות, שיכול רק להחריף את המצב.

(מחשבה-רגש-פעולה-תוצאה)

מאתגר… אבל עם מודעות ולקיחת אחריות, אפשר לפתח את המיומנות הזו!

מלימון ללימונדה…

לצערינו אנחנו לא יכולים לשלוט בכל הלימונים שפוקדים את חיינו מעת לעת…

וכידוע לימונים יכולים להיות חמוצים מאדדד

אבל מה כן נוכל לעשות?

אנחנו יכולים לשלוט בדרך שבה אנו מתייחסים ומגיבים ללימונים שהגיעו

אנחנו יכולים לבחור לראות בהם הזדמנות (קשה. מאתגר. אבל אפשרי)

אנחנו יכולים לחזק את היכולת להעניק משמעות למה שהחיים מזמנים (ולא רק למה שבוחרים) – מסייע לחוות את המציאות בצורה שקולה יותר, עם פחות טלטלה וכאב מהבלתי רצוי.

יכולה לספר על עצמי. קיבלתי בחיי לימון חמוץ ביותר. אבא שלי חלה בגיל צעיר, מחלה שליוותה אותו 30 שנה. לאחר הטלטלה הראשונית ולצד הכאב, נבנתה ביננו מערכת יחסים מיוחדת. מערכת יחסים בה הייתי נוכחת באמת. שום דבר לא היה ברור מאליו. זוכרת כמעט כל מילה. כל מגע. כל ניואנס. זכיתי לקשר משמעותי שעיצב את חיי. זכיתי לתת ולקבל. לצד הקושי והאובדן, החוויה העיקרית שלי כבת הייתה ועודנה – שזכיתי !

עד כאן.

קיבלתם הצצה קלה לתורת השלווה של ‘פלוטרכוס’, וגם לחלק מהפרקטיקות שאני משתמשת בקליניקה, המשלבות תהליכי עומק מנטליים (תודעה), עם תהליכים פרקטיים התנהגותיים יומיומיים (מציאות), ויחד מאפשרות התפתחות, צמיחה, והזדמנות אמיתית לשלווה ולתודעת אושר.

🙂

עינת